<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ב' שער ד'</h1>
<h2>דף ט.</h2>
שלשה דינים הם. נזקין גובין מיטב אי אית ליה, ואי לית ליה גובה אפילו סובין, דכל מילי מיטב הוא כדאמרינן פ"ק דקמא [ט' ע"א]. ובעל חוב אי אית ליה זוזי ללוה צריך לפורעו בזוזי, ולא שקיל קרקע אפילו הוא מיטב, כדמשמע בכתובות [פ"ו ע"א] גבי ההוא תולה מעותיו (וכו', דמה) [בגוי הוה], שנקרא שלא כהוגן, כשלא היו לו מעות והזקיקוהו לעסוק לפרוע מלוה. ואי לית ליה יהיב ליה קרקע בינונית או מטלטלי, ולא יכפוהו לטרוח ולהביא מעות. ולגבי פועל אפילו לית ליה זוזי אמרינן ליה זיל טרח והבא שאין אומרים לו טול מה שעשית וכו'. ובדרך הראשון כתבתי סדר הגביות.
<h2>דף נב.</h2>
המשכיר בית, אם לא נעל או עשה שוכר אחת מהחזקות, אין מסירת מפתח כלום, ואין מועיל רק שאין צריך לומר לך חזק וקנה. דכל הקניות שמועיל לקנות מועיל לשכירות, שטר וכסף וחזקה.
<h2>דף עט.</h2>
המשכיר בית, אם לא נעל או עשה שוכר אחת מהחזקות, אין מסירת מפתח כלום, ואין מועיל רק שאין צריך לומר לך חזק וקנה. דכל הקניות שמועיל לקנות מועיל לשכירות, שטר וכסף וחזקה.
<h2>דף קטו.</h2>
מי שהיה בא בכד של שמן ונסדק, ושפך האחר כדו של יין להציל זה של שמן, אין לו אלא שכרו. רק אם התנה עמו יקיים מה שהתנה, ר"ם פי"ב מהלכות גניבה, ואיתיה פרק הגוזל בתרא.
<h2>דף קטז.</h2>
מי שברח מן [בית] האסורים והיתה מעבורת לפניו ואמר טול דינר והעבירני נהר זה, ולא היה ראוי לתת לו כך, אין לו אלא שכרו. ואם אמר לו טול דינר בשכרך, נותן לו משלם אם הוא צייד, שיאמר הפסדתי יותר במלאכתי. וכן [איתא] פרק הגוזל ור"ם. ומינה [יש] ללמוד למי שהיה חולה, וסמנין ביד חבירו, והתנה עמו יותר ממה שהן שוין מחמת אונס חוליו, אין לו אלא שיוים. ואין דין זה גבי רופא, דאם התנה עמו יותר ממה שמנהג, יקיים תנאו, שאין מחיר לרפואה, שחכמתו מכר לו והחכמה אין לה מחיר, הרמב"ן. וכן מי שיש לו אונס ובדעתו לשלוח שליח לעיר פלונית, ומנהג העיר שנותנים לו סך ידוע, ובא זה מחמת אונס והתנה שיתן לו כפלים, אין לו אלא כמנהג העיר.
